לחמים

טוב, נתחיל בסיפור קצר. את הדרך שלי עם הלחמים ובכלל הסדנאות התחלתי בלמצא מתכון מדהים לפוקאצ'ה (של פיינקוק), היה לי

לחם רוסי, דחוס, לח, מלא ארומה וטעמים, לחם שהוא ארוחה, מזין וטעים, כמו פעם, לפני עידן האינסטנט זה מה שהיה

לקמח הסמולינה התוודעתי כשעוד עבדתי כקונדיטורית במלון "הנורמן" בתל אביב, שם היינו מכינים פסטה טרייה מדי יום. לא מזמן נתקלתי

הכוסמין הוא דגן מופלא. בזכות המבנה שלו הוא מאד קל לעיכול, הוא טעים ומעניק למאפים מרקם מאד נוח. אין ספק

מה עשיתי בלי מחמצת כל השנים הללו? איך אכלתי על לחמים מעובדים וחסרי טעם, אופי ואהבה? לפני שמתחילים – רגע