לקמח הסמולינה התוודעתי כשעוד עבדתי כקונדיטורית במלון "הנורמן" בתל אביב,
שם היינו מכינים פסטה טרייה מדי יום.
לא מזמן נתקלתי במתכון של לחם סמולינה, והייתי חייבת לנסות.
הזמנתי מהספק שלי מלאי שלא יבייש שום מסעדה (קמח סמולה של דה צ'קו – יבואן ריסטרטו) וניגשתי למלאכה.
אחרי ניסיון כושל ראשון (אין על כשלונות! זו הלמידה הכי טובה שלי) בעקבות שימוש ביותר מדי מים בבצק,
פיתחתי מתכון שעובד לפי הגישה שלי להכנת לחמי מחמצת –
4 שעות מרגע תחילת העבודה – הלחם יכול להכנס לתנור לאפייה.
הלחם יוצא יציב, המרקם הפנימי קפיצי (אין חורים גדולים), ומאד מיוחד.
אחת התלמידות שטעמה את הלחם טענה שהוא ממש מזכיר לה עוגה במרקם, ואני נוטה להסכים.
הבצק יוצא מאד עשיר – בטעם, במראה ובמרקם, למרות שמדובר בחיטה לכל דבר, הסמולינה עושה משהו מופלא.
במתכון יש הכנה מקדימה והיא הכנת בצק מקדים/מחמצת שמבוססת רובה על קמח סמולינה, כדי לקבל לחם שרובו המוחלט – סמולינה, ואת השלב הזה יש לעשות יום לפני הכנת הלחם.
למי שפספס את הפוסט שלי בנושא הכנת וגידול מחמצת – מומלץ לקרוא לפני ההכנה