טיול משפחתי לצפון איטליה

איטליה, איטליה,

כמה את יפהייפיה וכמה שהיית טובה אלינו.

בהתראה של יומיים, ובאופן ספונטני במיוחד – ארגנו (על מי אני עובד, יורי בעלי ארגן) טיול מופתי לצפון איטליה, עם שני הדרדקים שלנו (בן 6 + בת 8)

החלטתי לתעד כאן את הטיול המשפחתי שלנו,

את כל המסלול שעשינו, מקומות שהיינו בהם,

בעיקר – בשביל עצמי ולנסות לעכל את גודל החוויה,

אבל גם כדי לחלוק אתכם פנינים שמצאנו בדרך.

נתחיל ממזג האוויר –

נסענו באוקטובר, לפני סוכות והעומס של החגים,

והיה פשוט מושלם!

מזג אוויר מדהים – 18-20 מעלות ביום, 10-12 מעלות בלילה. אפס לחות, שני ימים גשומים מתוך 7. שלמות.

 

יום 1 –

נחיתה במילאנו –

נחתנו באמצע הלילה ולכן לקחנו מלון שפתוח לצ'ק אין 24/7.

המלון  HOTEL METRO נמצא מאד קרוב למרכז העיר ובמיקום מעולה,

נקי, מאד בסיסי, כזה שמשרת אותנו ליומיים בדיוק.

חדר האוכל מקסים ונמצא בגג של המלון (ארבע קומות) ובו מוגש קפה מעולה (איזה כיף זה לנסוע לארץ שבה ברירת המחדל היא קפה מעולה!),

עוגות מעולות – איטלקיות מסורתיות,

מאפים, נקניקים והכל מאד טרי.

הילדים שלי עפו על חדר האוכל.

ביום הראשון שמנו פעמינו אל מוזיאון המדע ע"ש דה וינצ'י,

עכשיו – אנחנו חובבי מוזיאוני מדע לילדים,

חרשנו את כל מוזיאוני המדע (המעולים יש לציין!) שיש בארצנו היפה,

ובאנו עם ציפייה מסוימת.

המוזיאון גדול, מרשים מאד,

אבל – הוא פחות מתאים לילדים בגילאים של הילדים שלנו (6 ו 8),

הוא אינטרקאטיבי בחלקים מסוימים,

התערוכות מאד גדולות ומורכבות,

בקיצור – ילדים בני 10 אני מניחה, ומעלה, יעריכו הרבה יותר ממה שהילדים שלי אהבו.

משם חצינו כביש והלכנו לאכול את הגלידה הראשונה שלנו באיטליה (מרגש!!!),

הגענו לגלידרית בוטיק קטנה שממש ממול המוזיאון שנקראת Q.B. GELATO .

הגלידריה אמורה לתת גלידה טבעית עד כמה שהבנו, ללא תוספים וללא צבעי מאכל.

הזמנו את הטעמים הבאים – סטרצ'טלה (וניל עם פצפוצי שוקולד – שהפכה להיות הגלידה הקבועה שמיקה מזמינה), תות, שוקולד, קפה, פיסטוק, לימון ולימון שמנת עם דובדבני אמרנה.

הפיסטוק היה מדהים! מלוח מעט, עם חתיכות קטנות של פיסטוק גרוס.

שני הלימונים היו ממש טובים. אבל אני סאקרית של לימון. תנו לי לימון בכל אופן וצורה ואני מאוהבת.

הגלידה במרקמים מדהימים, שונה ממש שיש בארץ, אבל בסה"כ טעמים די שגרתיים.

בכיף הייתי חוזרת לשם שוב, הפעם ממוקדת בלימון ופיסטוק

 

משם הבנו שללכת ברגל בעיר זו אמנם האהבה שלי ושל יורי בטיולים באירופה,

אנחנו יכולים לתפור קילומטרים על גבי קילומטרים (ולאכול את העיר תוך כדי, ברור!)

אבל לילד בן 6 זה קצת מאתגר,

אז החלטנו לתפוס אוטובוס תיירים בקונספט – HOP ON HOP OF ולראות את העיר.

פעם ראשונה שעשינו משהו כזה, הרגשתי מאד תיירת,

אבל הקונספט ממש נחמד –

ישבנו למעלה, רצוי מאד לבוא עם ביגוד מתאים לעונה זו כי יש רוח חזקה בנסיעה,

ובמשך כמעט שעתיים נסענו והסתובבנו בכל העיר.

המחיר – 60 יורו.

הקונספט הוא שאתה יכול במהלך היום לעלות ולרדת מהאוטובוס כמה שתרצה והוא עוצר במרכזי תיירות גדולים,

וכך אפשר לראות את החלקים החשובים של העיר ולעצור איפה שמעניין.

ככה הצלחנו לראות את מגדלי הבוסקו ורטיקל – מגדלי- מגורי יוקרה במילאנו, שהם סוג של פלא ותכנון מופלא של גינון ורטיקלי – כמעט לא תראו קירות חשופים של הבניינים, הכל הכל מפוצץ צמחייה. עבור חובבת צמחייה וגינון כמוני – זה היה מחזה מרהיב והצצה לעתיד של הבניה הירוקה באמת.

המשכנו לנסוע בעוד אתרים, וירדנו מהאוטובוס ליד הארמון,

איך לא, בשביל לאכול.

מצאנו מסעדה איטלקית מקומית (מתויירת, אבל אותנטית), TORRE DI PISA

ושם אכלנו את הביסטקה פיוריטנה הראשונה בחיים. אלוהים! איפה הנתח הזה היה כל חיי?

המסעדה הייתה אחלה, הילדים נהנו, המנות הראשונות סבבה, אבל הסטייק?

שלמות. הבשר הכי טעים שאכלנו בטיול.

לא, זו לא הביסטקה פיוריטינה, זו רק מנה ראשונה. את הביסטקה שכחתי לצלם מרוב התדהמה וההתלהבות.

 

משם שמנו פעמינו לחזור ברגל הביתה, תוך כדי ניסיון שידול של הילדים להיכנס לכמה אתרים,

בלי הצלחה יתרה,

אבל הי! לפחות הם הסכימו לנו לאכול עוד גלידה!

לא, הם לא אכלו גלידה,

הם ישבו והסתכלו עלינו אוכלים גלידה.

שברנו את הילדים. (מואה הא הא!)

הפיסטוק היה מדהים! גלידריה מומלצת ביותר VENCHI

 

יום 2 – מילאנו, ונסיעה לאגם קומו – בלביו:

הבוקר התחיל, תודה לאל, מריצה במילאנו – כל אחד בתורו יצא לרוץ בזמן שהילדים ישנו (איזה כיף!),

ובאיזי התחלנו להתארגן ליציאה בדרך לאיסוף האוטו ששכרנו.

עד כדי כך באיזי שהיינו אמורים לאסוף את האוטו ב 10, ובסוף אספנו אותו רק ב 13 (כי עשינו חתיכת טיול במטרו + ברגל דרך הפארק),

אבל הי! שודרגנו לג'יפ BMW! איזה שווה זה לאחר!

וכך שמנו פעמינו לצפון – אגם קומו, שם החלטנו לשכור דירת נופש, בעיירה שצמודה לעיר קומו – שנקראת בלביו BELEVIO.

תשמעו,

כל מה שידעתם על כבישים ודרכי גישה, תשכחו ותתחילו להתאתגר בכבישים עלקלקים, צרים ובעליות וירידות מטורפות.

בואו נגיד שמקום להולכי רגל – אין, בהגדרה. כולם הולכים על הכביש שגם ככה מכיל לרוב נתיב אחד ואז בא עוד רכב ממול.

אבל החדשות הטובות – מתרגלים לזה מאד מהר!

חנינו בקומו (שימו לב לשילוט החניה ולעלויות), ושמנו פעמינו, איך לא, למסעדה.

דרך המומלצים של גוגל הגענו למסעדה פיצית,

שהריח של פטריות הכמהין שנדף ממנה היה בהחלט מפתה,

אבל היא הייתה די סתמית אז אין לי מה להוסיף עליה פרטים,

מה שכן – הלכנו לקנח בגלידה (במקום אחר), איך לא, ואני לקחתי שתי עוגות לטעימה –

הטורטה דה לה נונה (הטארט של סבתא – טארט פטיסייר איטלקי. חייבת לפתח מתכון משלי!) וPAZIENTINA – שממבט נראיתה ממש מזמינה – היא הייתה מלאת אגוזי לוז ונראתה עסיסית ועם קרם,

אבל בפועל הייתה מאכזבת ביותר – מתוקה מאד, כמעט ולא הורגש הטעם של אגוזי הלוז,

אבל הטורטרה דה לה נונה לקחה בענק, פשוט עוגה טעימה וטובה.

 

הגלידה לא ממש שווה אזכור ממה שהבנתי מיורי וסה"כ היה מקום די מתויר.

ככה זה בקומו למען האמת, הכל מאד מאד מתויר (ובאנו בעונה יחסית רגועה).

אחרי ביקור בסופר מקומי (יש בקומו די הרבה כאלו), עלינו לדירה שלנו ליד קומו, בעיירה קטנה (או כפר) שנקרא BLAVIO,

התמקמנו ונהנינו מערב רגוע במרפסת עם נוף מדהים לאגם,

יין ושני ילדים מותשים ומרוצים.

 

יום 3 – נסיעה לבלג'יו (אגם קומו)

קיבלנו ג'יפ BMW, מה לא ניסע? לא נחרוש את הכבישים?

בטח שכן!

הג'יפ, בכביש הגישה לדירה שלנו
הג'יפ, בכביש הגישה לדירה שלנו

החלטנו לטייל באזור בלג'יו, ולחפש מפלים.

הגענו למקום שנקרא ORRIDO DI BELLANO, רק כדי לגלות שהחלק הגדול של המסלול לכיוון המפל בכלל לא נגיש ונמצא בתיקונים, אז עשינו ממש חלק פצפון מהמסלול,

ומשם הסתובבנו עוד קצת ברגל (זה אומר – עלינו עוד ועוד במעלה ההר) – עד שכמובן, הילדים הכריזו שהם עוד רגע מתים, ממש מתים, מרעב,

וחייבים, ממש חייבים, לאכול פיצה.

אז ירדנו למטה (כל הטיפוסים נעשים בעיירה, יש אשכרה אנשים שחיים בגבהים האלה),

ואיתנו לנו מסעדה לאכול בה פיצה – RISTORANTE CACALLO BIANCO

אי אפשר היה להבין כלום מהתפריט, וכשהתייעצנו עם המלצרית, היא המליצה לקחת לילדים את הפיצה אמריקנה – עם צ'יפס ונקניקיות.

פתים שכמונו, חשבנו שהילדים יקבלו פיצה, ובצד נקניקיות וצ'יפס. נכון הגיוני לחשוב את זה?

אז לא –

הם קיבלו פיצה שאשכרה שמו עליה צ'יפסים וחתיכות של נקניקיות.

ליהל היה צריך לנקות את הפיצה כי הוא לא נוגע בנקניקיות, מיקה אכלה והתענגה

גם אנחנו נהנינו מהפיצות שלנו, וסה"כ זה הפיצה הראשונה לטיול, אז זה תמיד ישאר סנטימינטלי 🙂

אבל גולת הכותרת – היא הטירמיסו! מעולה! פשוט מעולה!

מהמסעדה נסענו לטייל קצת בבלג'יו היפה, עיירה מתוירת, ציורית, יפהייפיה, שמוקפת באגם משתי הגדות שלה.

בבלג'יו ישבנו והתפננו – בבית קפה, צופים על האגם היפה והסירות והמים, אפשר להעביר שם שעות על גבי שעות בבטלה כיפית, ללגום אפרול שפריץ ולהתענג על החיים.

איתרנו סופר בבלג'יו (איך לא?) ושם שמתי ידי בטעות לגמרי על עוגת גבינה ריקוטה לימונית (לא ידעתי שזה מה שזה כשקניתי אותה, חשבתי שמדובר בחתיכת גבינה עם מרקם מוזר. אני אוהבת דברים מוזרים).

אלוהים איזו עוגה חלום. מאז ניסיתי לחפש את העוגה הזו בכל סופר שאליו נכנסתי, אך לשווא. לצערי גם לא רשמתי איפה היה הסופר.

בדרך חזרה הביתה החלטנו לבקר במסעדה שממש קרובה לדירה שבה גרנו,

מסעדה מתוך מומלצי מישלן, שנקראת MOMI.

מומי בעצמו יצא עם הכובע הגבוה לאחל לנו ערב נעים,

המסעדה נראית ברמה מאד גבוהה,

הכל מאד מעומלן, מקרר יינות מרשים, שירות מהוקצע,

אבל האוכל…

תקראו לי ישראלית מפונקת, אבל סטנדרט המסעדות בארץ הוא באמת כל כך גבוה, ואני באה עם ציפיות גבוהות מאיטליה,

שצריך קצת יותר מחומרי גלם טובים והמלצה במישלן כדי לגרום למסעדה להיות באמת טובה ומצדיקה את המחירים שלה.

האוכל היה פשוט – סתמי. שום דבר מעניין, שום דבר שניכר שחשבו עליו, תכננו אותו. סתם, סתם סתם. אוכל טעים, ולגמרי שגרתי.

לדוגמה – דיונון חתוך לקוביות על קוביות של קישואים מוקפצים. בשמן זית לימון. סתמי לחלוטין.

עד כדי כך סתמי שאפילו לא הסתקרנתי בנוגע לקינוח.

מארוחה שעלתה לי בסביבות 100 יורו לארבעה סועדים – אני מצפה להרבה הרבה יותר ממלצרים מהוקצעים ומפות יפות. האוכל צריך להיות מעניין וטעים ותואם את רוח המקום. בקיצור – MOMI זה לא בשבילנו.

 

יום 4 – פארק מים AQUAWORLD

נכון אמרתי לכם שבאנו בתקופה טובה? אז באנו בתקופה מעולה!

איך אני יודעת את זה? לפי תפוסת האנשים בפארק המים. מדובר בפארק מים רחב ידיים, כולו מקורה ועובד כל השנה (כולל המגלשות),

בריכת גלים, בריכת זרמים, הכל מחומם, בריחה חיצונית עם ג'קוזי, 8 מגלשות רציניות, אזור לקטנטנים, ג'וקזי פנימי,

הכל מתוחזק ברמה מאד גבוהה, וכל היופי הזה – בלי תורים בכלל!

קונים כרטיס לארבע שעות (יצא בסביבות 60 יורו לארבעתנו) ונהנים עד השמים.

באנו ביום גשום וקריר וזה היה הכי מתאים שיש.

הילדים נהנו, אנחנו נהנינו,

הבאנו סדנוויצ'ים וישבנו באזור האכילה המאד מסודר (עד כדי שיש אפילו מיקרוגל לשימוש הציבור),

ורק קנינו גלידות ושתיה, אז אפילו היה די חסכוני.

 

יום 5 – מנג'יו וטיול ביער

הפעם החלטנו לתור את הגדה השניה של אגם קומו ולנסוע למנג'יו, שממוקמת ממש מול בלג'יו רק בגדה השנייה.

מטרת הטיול הפעם – לראות מפלים.

אבל לא התאפקנו ובדרך החלטנו לשכור סירה ולשוט באגם. ממש בקטנה – שעה.

היה מעולה ברמות!!! זה לא זול במיוחד – 75 יורו לשעה, אבל כל כך כיף!

האגם שקט, אין בו הרבה תנועה, ולראות את העיירות והכפרים מתוך האגם, זה מחזה מרהיב.

הכל כל כך ציורי, שלו ופסטורלי.

שלא לדבר על האי הקטן שאשכרה יש בו אנשים שנופשים וחיים בו וגם מסעדה.

אחרי השיט שמנו פעמינו לכיוון המפלים,

כשתכלס – ראינו שמדובר במסלול מעגלי שאמור לקחת כשעתיים,

בהרים – בתוך היער, לא רחוק מלבונו.

צילמנו את המפות, ואת מיקום החניה ב PIAMURO (וטוב ושכך!), ויצאנו לדרך.

באמת ב 99% מהזמן היינו במסלול (מסלול אדום לבן), אבל באיזשהו מקטע קצת התברברנו,

ולשמחתנו הרבה תושבת מקומית תיקנה את הטעות שלנו בניווט והחזירה אותנו לאם הדרך,

אז יצא שעשינו הליכה של כמעט שלוש שעות,

במסלול משופע מאד,

ביער, מסלול יפהייפה, לא מאד טכני, אבל כן עליות וירידות רבות,

אמנם מפלים לא ראינו אבל ראינו נחלים יפהייפיים,

טבע עצום ועוצמתי, והייתה חוויה משפחתית אדירה, מומלץ בחום.

 

עייפים ומותשים – חזרנו למנג'יו – כדי לאכול פיצה!

בגדול הלכנו על המקום הראשון שמצאנו, כי היינו מורעבים.

לא איזה מקום מבריק במיוחד, אבל לארבעה אנשים מורעבים אחרי טיול ארוך בטבע – הכל טעים, בכל מקום 🙂

 

יום 6 – טיול לטורינו, איצטדיון ומוזיאון יובנטוס – 

לכל מי שיש לו ילד בן 6, סביר להניח שהוא "אוהד" יובנטוס,

למה? כי ככה מכרו לו מרצ'נדייס, והילדון שלי – אוהב אוהב מרצ'נדייס.

יש לו תיק יובנטוס, ובגדים יובנטוס, והוא כל היום מדבר על רונלדו,

אז החלטנו לעשות הפתעה ולארגן נסיעה לטורינו (שנמצאת במרחק שעתיים נסיעה מהדירה שלנו),

ולהראות לו – איפה רונלדו מזיע.

נתחיל מהמוזיאון – ממש מרשים! זה היכל התהילה למועדן הספורט מרגע הקמתו,

ויש שם רגעים לא מעטים להתגאות בהם. הם גרמו אפילו לי – להתרגש.

החל מהיכל התהילה שכולל את כל גביעי הקבוצה, ומשחקי כדורגל אייקויים ורגעים יחודיים שמשודרים במסכים,

ותלבושות ישנות, רואים את ההיסטוריה הענפה של המועדון המרשים הזה ומבינים שוואלה – רונלדו או לא, הם אימפריה גם בלעדיו.

הביקור באיצטדיון היה גם הוא מגניב,

אבל משום מה לא אמרו לנו בקבלה שהוא נערך בשפה האיטלקית ושעלינו לרכוש מכשירי תרגום!!!

למרות שהפקידה דיברה איתנו באנגלית. זה היה קצת מוזר, אבל המדריכה הנחמדה דיברה איתנו באנגלית והסבירה לנו את מה שהסבירה באיטלקית.

זה היה סיור של כשעה, הגענו לדשא, ליציע VIP ואפילו אפילו – לחדר ההלבשה של הקבוצה.

כן כן, אני עמדתי באותו חדר שבו רונלדו מתלבש. ימותו הקנאיות. אפילו יש לי תמונה של התא! מואה הא הא!

כשסיימנו את הסיור אוהב הסחורה הקטן שלי רץ ואץ לחנות,

כי מזמן לא קנינו לו משהו,

ושם ידיו על חולצה קטנטנה וחמודה של יובנטוס, שעלתה "רק" 97 יורו (!!!!!!!!!!!)

אחרי שהדם חזר לזרום לי בגוף,

הסברתי ליהל שזה לא הגיוני לשלם כמעט 400 ש"ח על חולצה שהוא ילבש במקרה הטוב במשך חודש, רק כי כתוב עליה רונאלדו באנגלית,

והוא לקח תחתוני יובנטוס (חשוב!) וכובע יובנטוס. הילד יצא מרוצה.

הילדה קיבלה סניקרס חדשים, אל תדאגו, לא של יובנטוס.

אחרי נסיעה של שעתיים חזרה לדירה, החלטנו לעצור לאכול גלידה בקומו –

הפעם ב GROM והגלידה הייתה נהדרת! הטעמים די בנאליים, אבל המרקמים מעולים, והגביעי וופל היו חלומיים!

 

יום 7 – יום אחרון – טיול באזור אגם אורטה ומג'ורה

ביום האחרון כבר לא היו לנו תוכניות רבות, פשוט זרמנו.

החלטנו לעזוב את אזור קומו ולבדוק מה יש באזור אגמים אחרים שבסביבה.

כך הגענו לאגם אורטה.

באמת שכל פניה שעשינו ולקחנו הייתה מתוך חוסר תכנון מוחלט,

ונסענו לאן שהתחשק לנו,

וכך לגמרי לגמרי במקרה,

הגענו לפנינה הקונלינרית, למתנה הגדולה, לחוויה הכי הכי כיפית (קולינארית) של הטיול שלנו.

איתרנו מסעדה מקומית, בעיירה מקומית, כזו שאפילו אין לה תפריטים באנגלית,

ובמקרה גם הספקנו להתיישב שעה לפני שהיא נסגרה.

L'USTSLIOLA DAL TIA

איתרנו תפריט ב 27 יורו לסועד לארבע מנות ויצאנו לדרך.

לילדים לקחנו פסטה ברוטב חמאה ופרמזן, פה לא יכולות להיות נפילות.

הזמנו מבלי לדעת בכלל מה אנחנו הולכים לאכול – כמו שאני אוהבת! אוהבת להיות מופתעת, מתה על זה!

למה הראשונה קיבלנו טרטר בקר עם בצל מקורמל ופולנטה עם משהו שעשוי מדג כלשהו. מסתבר שאיטלקים אוהבים לשלב דג עם בשר והם צודקים! זה מעולה!

המנה הייתה אסטתית, הושקעה בה מחשבה ועבודה רבה, נהניתי מכל ביס וביס.

מנה שנייה קיבלנו רביולי קטנטנים במילוי של בשר כלשהו, ניחוש שלי – זנב שור, ועשבי תבלין, שהדומיננטי שבהם הוא מרווה.

התענגתי על כל ביס וביס.

למה השלישית קיבלנו נתח בשר הכי רך שאכלתי מימי, ברוטב ציר סמיך ופירה. שלמות זה זה.

לקינוח – פנקוטה מעולה עם אוכמניות. וקפה מקינטה.

ארוחת תענוגות. כל כך נהנינו מהגילוי והמקום המיוחד הזה.

המחיר – הכל כולל הכל 70 יורו (כולל שתי כוסות יין).

הם לא חייבו אותנו על פסטה ילדים, כי לקחנו רק קינוח אחד. איזו יושרה.

מהמסעדות האלה שעדיין לא מבינות שהן בעצם יהלום.

 

מהמסעדה טיילנו קצת באזור האגם,

ונשבעת לכם שהייתי שבעה ולא היה לי מקום, והייתי בטוחה שאני לא אקח גלידה,

אבל מצאנו גלידריה שהטעמים בה היו לא בנאליים,

והייתי חייבת לקחת לטעום גלידה לוונדר וגלידה לימון ובזיליקום – גלידרית PAN & VINO באורטה סן ג'וליו.

גלידות מאד מיוחדות.

 

משם שמנו פעמינו ל ALPILAND – סוג של רכבת הרים, למסלול של 1200 ק"מ, שיש לך שליטה מסוימת על קצב הנסיעה שלה.

הגענו 5 דקות לפני סגירת האתר, אשכרה עלינו מעל העננים,

ואני הייתי בטוחה שזה משהו רגוע וחמוד כזה, לאט לאט נוסע לו למטה בהרים ואפשר לראות את הנוף.

אז מהר מאד הבנתי שלא, מדובר ברכבת הרים רק שלא עושה לולאות,

בהתחלה עוד ניסיתי להאט את הקצב שלה, אבל מהר מאד הבנתי שהילדון שלי משתף פעולה ולא בוכה מרוב פחד,

ושאני משחררת את המהירות ואנחנו טסים את זה.

וואלה – הוא צחק בטירוף, וכמובן אחר כך אמר שהיה לו מפחיד וסבל מכל רגע,

אבל היה כיף!!! איזה מזל שהספקנו את זה

שילמנו 17 יורו לארבעתנו.

 

משם התחיל כבר להחשיך, ונסענו לאזור של סטרסה, אגם מג'ורה וברוח היום –

עשינו החלטות לגמרי אינטואיטיביות שהובילו אותנו לעוד מסעדה ממש מרשימה –

LA RAMPOLINA, הארוחה האחרונה שלנו באיטליה.

טרטר נהדר, עגל עם ממרח טונה וצלפים, ומנת בשר מיושן 35 יום בחמאת עשבי תיבול.

הילדים קיבלו מנת ילדים (עלק) – מנת פסטה, מנת שניצל וגלידה. כל זה מיועד לילד אחד. הם חלקו מנה ולא הצליחו לסיים אותה.

הארוחה יצאה 78 יורו.

שבעים, מרוצים, ושיכורים מאיטליה – שמנו פעמינו לשדה התעופה,

וב 00:00 הBMW הפכה חזרה לדלעת ואנחנו חזרנו למציאות.

עד הפעם הבאה איטליוש! את יפהייפיה אמיתית!

 

2 מחשבות על “טיול משפחתי לצפון איטליה”

  1. נלוש .
    אין מילים.
    את מטורפת ,מדהימה ,לקחת אותנו בציציות ראשנו ועשית לנו שבעה ימי טיול חלומיים.
    אשכרה ,אפשר לראות לטעום להריח ,להשתןלל ביחד איתך ועם המשפחה המופלאה שלך .
    בטוח עשית פה חשק לכולנו .
    תמשיכי ,את מופלאה ,יחידה במינך.
    כל מה שאת עושה הוא מושלם ….

סגור לתגובות.

× לשאלות בנוגע לקורסים או סדנאות